פסק דין: שהיה בלתי חוקית אינה עבירה כה חמורה המחייבת עונש מאסר בפועל

הנה סקירה קצרה של פסק דין חשוב, בלי הערות נוספות...

http://elyon2.court.gov.il/files/13/770/036/H11/13036770.H11.htm

אתמול נתן בית המשפט העליון (מפי השופט ג'ובראן בהסכמת השופטים חיות ועמית) את פסק דין שביטל למעשה את מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לתושבי שטחים הנכנסים לישראל למטרות פרנסה (שב"חים). 

בית המשפט דן בבקשות רשות ערעור של שב"חים שרובם נדונו לתקופות מאסר של חודש ימים בפועל בנוסף למספר חודשי מאסר על תנאי, בהתאם לפסיקות קודמות של מספר בתי משפט מחוזיים לפיהם מתחם העונש ההולם לעבירת של כניסה לישראל שלא כדין למטרות פרנסה היא בין חודש ימים לשישה חודשי מאסר בפועל. 

בית המשפט העליון הפך את ההחלטות וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי למאסר של חמישה חודשים כאשר חמישה חודשים אלה יכללו הן את תקופת התנאי והן את תקופת המאסר בפועל. בנוסף המתחם כולל קנס של 0 עד 2000 ₪. 

בהליך ביקשה המדינה לקבוע "עונש מתאים טיפוסי" לעבירה של חודש מאסר בפועל, שכן לטענתה עונש זה דרוש לצרכי הרתעה (כוונת המדינה היתה שיקבע מעין "עונש מוצא" בדרך שיפוטית). בקשה זו נדחתה גם היא. נקבע כי משבחר המחוקק להימנע מאימוץ עונשי מוצא אין לעקוף זאת על ידי עונשי מוצא טיפוסיים. גם מבחינה מהותית בית המשפט קבע כי העונש שביקשה המדינה כעונש טיפוסי הוא חמור מידי, לאור מאפייני העבירה.

לבסוף, המדינה ביקשה להתחשב במדיניות האכיפה הסלקטיבית שלה, כשיקול להחמרה. טענת המדינה היתה כי המשטרה לא מעמידה לדין שב"חים בפעם הראשונה או השנייה שהם נתפסים אלא רק לאחר שהם נתפסים בשלישית. מכאן שאין לראות את מי שהובא לדין כמי שזו לו כניסתו הראשונה לישראל, ומטעם זה יש להחמיר עם המועמדים לדין. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע שעבר פלילי ניתן להוכיח רק באמצעות הרשעות קודמות. עצם קיומו של נוהל משטרתי של אכיפה סלקטיבית אינו עילה להחמרה. זאת ועוד, עצם העובדה שאדם נתפס וגורש לא מוכיחה שלא היו לו, אילו הוא היה עומד לדין, טענות טובות כנגד האישומים. (גם בכך הפך בית המשפט העליון החלטות של בתי משפט מחוזיים שהתחשבו בכניסות הקודמות לישראל של נאשמים גם אם הנאשמים לא הורשעו בגין עבירות אלו)

השופט ג'ובראן דחה גם את הבקשה להחמיר בעונשם של הנאשמים מטעמי הרתעה אישית וקבע: "אני סבור כי מתן משקל לשיקול הרתעת היחיד ראוי לדעתי רק במקרים של נאשמים רצידביסטיים או נאשמים שבנוסף לעבירת השב"ח ביצעו עבירות נלוות"

לעניין הרתעה כללית נקבע כי "ראוי לתת משקל מוגבל לשיקול הרתעת הרבים בעבירת השב"ח, אם כי לא מבוטל" לאור מקומה הנמוך של ההרתעה במדרג השיקולים לפי תיקון 113. לפיכך, אין בשיקול ההרתעה הכללית כדי להצדיק מאסר בפועל בעבירה זו. 

לסיכום המיר בית המשפט העליון את עונשי המאסר שהוטלו על המערערים בעונשי מאסר על תנאי שנעו בין חודש אחד (לנאשם צעיר שהורשע בעבירה אחת) לשלושה חודשי מאסר על תנאי (לנאשם שהורשע בשתי עבירות של כניסה לישראל). 

כיוון שמידי שנה מועמדים לדין קרוב ל-5000 אנשים בעבירות של שהייה שלא כדין (כעשרה אחוזים מתיקי התביעה המשטרתית הם תיקי שב"ח) להחלטה חשיבות גדולה על מספר האנשים שנדונים לעונש מאסר בפועל, ואף על היקף המאסרים בישראל. 

http://elyon2.court.gov.il/files/13/770/036/H11/13036770.H11.htm

מצורף קישור למאמר שכתבתי לפני כשנה בנושא:

http://mishpatimonline.wordpress.com/2013/07/16/%D7%92%D7%96%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C/